אפריל 1987. יצחק שמיר , ממפלגת "הליכוד" , מכהן כ-6 חודשים כראש ממשלת ישראל , לאחר שהחליף ברוטציה של שמעון פרס ממפלגת העבודה.
המשבר הכלכלי והאינפלציה הדוהרת של שנות ה-80 נבלמים והנושאים המדיניים-ביטחוניים עולים שוב לראש סדר היום הלאומי , כאשר במרכזם הוויכוח בין אנשי "שלום עכשיו" לבין "גוש אמונים".

שמעון פרס , שר החוץ בממשלתו של שמיר , מנסה לקדם הסכם בין מדינת ישראל לממלכת ירדן – בה שולט המלך חוסיין.
בתחילת אפריל 1987 מגיעים חוסיין ופרס, בפגישה חשאית המתקיימת בלונדון ,  להסכם שמטרתו להיות מסגרת לוועידה בינלאומית בחסות האו"ם למציאת פתרון לסכסוך הישראלי-ערבי ופתרון כולל לסוגיה הפלסטינית. ההסכם נועד לקדם את "האופציה הירדנית" -  ירדן תחזור לשלוט באוכלוסייה הפלסטינית בשטחים.

הויכוחים על מהות השלום והמחיר שנדרשים לשלם עבורו , הם הבסיס למאמר זה.