נשים למען אחדות ישראל
כנס לאו"ר שהתקיים בפסח שנת 2005, מצא אותנו ערב "תכנית ההתנתקות" מרצועת עזה , אותה יזם ראש הממשלה אריאל שרון. בציבור הייתה אוירה כבדה מאוד , עד כדי חשש ממלחמת אחים. בכנס הושמעה הקריאה לפעול בהקדם למנוע קרע ולהגיע להידברות בין כל חלקי העם.
לאחר הכנס, נפגשנו 4 חברות לאו"ר - גאולה צרויה, רבקה סנה , ברכה יהושפט-רונן , נעמי כהן-טל - והחליטו לצאת לפעולה. הן האמינו כי יש מסר מיוחד בכך שיפנו דווקא אל אוכלוסיית הנשים. לקבוצה הן אימצו את השם נל"א – נשים למען אחדות ישראל. המטרה שהציבו לעצמן , לעשות כל שביכולתן על מנת למנוע קרע בעם, ולעשות למען הידברות. לוועד הפעולה המצומצם הצטרפה העיתונאית פגי סידור. המייסדות היו מעוניינות שהתנועה החדשה תכלול חברות מכל קצות הקשת הפוליטית: ימין ושמאל, ודתיים וחילוניים. יעקב חסדאי נתן את ברכתו וציין שאכן יש מקום להקים גוף של נשים, שכן חזק בהן יותר הצד של חמלה וסובלנות.
בפגישות שקיימו המייסדות התברר שהן לא לבד וכי יש במדינה עמותות נוספות שפועלות למען הידברות. נוצר קשר עם עמותת "שתיל" שהביעה נכונות לעזור בייעוץ. התקיים מפגש עם עתניאל שנלר (פעיל פוליטי במחנה של אריאל שרון) ויאיר הירשפלד (היסטוריון ומיוזמי "הסכם אוסלו") , כנציגי הימין והשמאל ומחברי הספר "גשר של נייר - ימין ושמאל וההסכמה שביניהם".
נל"א פנתה לגופים שונים בכתב ובעל פה בקריאה להידברות. אחת מן הפניות הייתה בתזכיר לנשיא המדינה , משה קצב , בדרישה ליזום ועדת חירום לאומית המורכבת מאנשי ציבור ורוח, שאינם מזוהים עם מפלגות פוליטיות. וועדה זו , על פי הצעת נל"א , תקבע כללי "עשה ואל תעשה" במסגרת עימותים פוליטיים. בתשובה, הגיב הנשיא שהוא מסכים עם הרעיונות ומתכוון ליזום בעצמו ועדה להידברות.
נשות נל"א השתתפו בכינוסים ברחבי הארץ תחת הסיסמה "הידברות במקום אסון". הן גם קיימו מספר הפגנות במקומות שונים בארץ וכן תהלוכה קצרה בירושלים , אל בית הנשיא , של "נשים בלבן" כשהמסר העיקרי שלה "במלחמת אחים אין מנצחים". מספר חברות נסעו בזמן ההתנתקות לישובים בגוש קטיף על מנת לנסות ולהרגיע את הרוחות.
סיום תכנית ההינתקות , מערכת בחירות לכנסת ה-17 (תחילת שנת 2006) ומחסור בתקציבים הביא לסיום הפעולה של קבוצת נל"א , אולם לא למותו של רעיון "אחדות ישראל".
