דת ומדינה

מדינת ישראל היא מדינה יהודית ועליה לשאת באחריות לקיומו ולאחדותו של העם היהודי בארץ ובגולה.

היהדות שזורה בתרבות הלאומית שלנו ועל כן אי-אפשר, כמו במדינות מערביות רבות, להפריד בין המדינה לדת. אולם הניסיון מלמד כי קשר זה עלול לעיתים להיות הרסני גם מבחינת הדת וגם מבחינת המדינה, וזאת כאשר הדת הופכת לכלי בזירה הפוליטית ולחלק משיטת הסחיטה של משאבים לאומיים.

היהדות צריכה לשמש אמת-מידה לתביעות מוסריות וחינוכיות ולא בסיס לדרישות כלכליות ופוליטיות.

עם זאת, ברור כי יש שאלות הנוגעות לאורח החיים הציבורי שמחייבות הכרעות בעלות אופי רוחני ותרבותי הקשור ליהדות. כדי למנוע סתירה בין עקרונות הדמוקרטיה לבין הגדרת זהותה היהודית של המדינה, וכדי להבטיח שהכרעות בעלות אופי תרבותי-יהודי תהיינה בעלות גיבוי דמוקרטי, אנו מציעים שתי דרכים המשולבות זו בזו :

האחת – לנתק את הקשר בין הדת לפוליטיקה ולקבוע כי ההכרעה בשאלות דתיות תיעשה ב"משאל עם" שיהיה מחוץ לזירה הפוליטית. שאלות בעלות משמעות לאומית תובאנה למשאל לאומי ושאלות מקומיות למשאל אזורי. משאל העם יכריע בשאלות הנוגעות לרשות הרבים. לא תהיה פגיעה ברשות היחיד ובזכויותיו הבסיסיות.

האחרת – להקטין ככל שניתן את תלותם של מוסדות דתיים במערכות השלטון ולהגדיל כנגד זאת את תלותם בציבור ואת משמעותם בחייו. לכן, כל התקציבים למוסדות דתיים ולמטרות דתיות ייכללו ב"תקציב האזרחים". רבנים ומוסדות דתיים ייבחרו על-ידי קהילותיהם וישאבו מהן את כוחם וסמכויותיהם. כך תחוזק התעניינותו ומעורבותו של האזרח בשאלת זהותו היהודית ותוטל עליו אחריות רבה יותר בקביעת אורח חייו הציבורי.

כללים אלה ייושמו גם ביחס למיעוטים דתיים.

בדרכים אלו תוקטן הזיקה בין שאלות דתיות למאבקים פוליטיים, יגושר הפער בין יהדות לדמוקרטיה, והיהדות תשוחרר מן הכיעור שדבק בה בשיטה הפוליטית הקיימת. הרבנים וגדולי התורה יצאו אל העם במקום לשחר לפתחם של פוליטיקאים. והעיקר, מסירת ההכרעה לידיו של כל אזרח תביא כל אחד מאתנו לצורך להתמודד עם משמעות זהותו היהודית וקבלת אחריות אישית , כפי הקיים כיום ביהדות הגולה , כלפי יהדותו.

                                                *    *    * 
בימי מלחמות נפוליאון היה ויכוח בין שלושה ממנהיגי החסידים , לניצחון מי צריך להתפלל ? לניצחונו של נפוליאון שנשא עימו בשורה של חופש ושוויון ליהודים , או לניצחון הצאר אלכסנדר שדיכא ולחץ אותם. ה"מגיד" מקוזניץ ו"החוזה" מלובלין תמכו בנפוליאון – אם הוא ינצח יהיה טוב ליהודים.

השלישי – ר' שניאור זלמן מלאדי , אבי שושלת חב"ד , קרא להתפלל לניצחון הרוסים – אם הם ינצחו יהיה רע ליהודים אך טוב ליהדות.

נראה שהעיקרון שטבע ר' שניאור זלמן יפה גם לימינו : לא תמיד מה שטוב לדתיים טוב גם ליהדות.

                 ("יהדות בצרה" , יעקב חסדאי , ט' בתשרי תשנ"ז , 22/09/1996 , בתוך הספר "על סף היובל").