הקמת תנועת לאו"ר – לב אחד ורוח חדשה
במאמר "סדקים ביסודות" הפותח את ספרו של יעקב חסדאי "אמת בצל המלחמה" הוא מנתח את השגיאות בניהול מלחמת יום הכיפורים. חסדאי שהיה חוקר צבאי בוועדת אגרנט אשר חקרה את אירועי המלחמה, התוודע לכשלים בכל רמות הפיקוד וההנהגה , מה שהביא אותו לשאול את השאלה מה לא בסדר במדינה ? לאחר המלחמה נוצר זעם בחברה הישראלית ומשבר אמון עמוק כלפי ההנהגה, כתוצאה מכך קמו מספר תנועות מחאה.
חסדאי, יחד עם חברים משירותו הצבאי בצנחנים, החלו להיפגש בביתו של אריה (כושי) דביר ז"ל במטרה לנסות ולהגדיר את הבעיה של מדינת ישראל , ולמצוא דרך שתוביל לפתרון. דיונים אלו נמשכו מאמצע שנות השבעים ואילך. הדחיפה העיקרית להפיכתו של החוג לתנועה הייתה הכישלון וההתפרקות של מפלגת ד"ש (התנועה הדמוקרטית לשינוי). ד"ש הייתה מורכבת בחלקה מאישי ציבור, והעומד בראשה היה הפרופ' יגאל ידין. המפלגה הוקמה לקראת הבחירות שנערכו בשנת 1977 , זכתה ל-15 מנדטים בכנסת התשיעית והצטרפה לממשלתו הראשונה של מנחם בגין. חוסר הצלחתה לקדם את רעיונותיה אשר הוצגו לבוחר במערכת הבחירות, והתפוררות המפלגה שהחלה כבר בשנת 1978 , גרם לביקורת וספקנות מצד הציבור לגבי תנועות חדשות בייחוד לאור הציפיות הגבוהות אשר היו ממפלגת ד"ש.
בינואר 1979 קיבל חסדאי מכתב מקצין שהיה תחת פיקודו בצבא , ירון ברא"ז , אשר מסביר מדוע ירד מן הארץ לקנדה. מכתבו של ירון ותשובתו של חסדאי לאותו קצין פורסמו בעיתונות , תחת הכותרת "עמוד והילחם" ובו כותב חסדאי , לאחר שמסביר את הבעיות במדינה והצעותיו לפתרון : "אינני יודע אם יש סיכוי שאמנם תקום תנועה כזו. גם אינני בטוח שאם תקום-תצליח...
כתבתי לך את כל זאת כדי לנסות ולשכנע אותך שיש גם דרך אחרת , לא של בריחה וייאוש אלא של מאבק ותקווה...". המאמר עורר תגובה ציבורית נרחבת וחסדאי קיבל כ-300 מכתבי תשובה אשר הראו כי ציבור רחב במדינה מבין כי הבעיות הינן עקרוניות ובסיסיות והפתרון צריך להיות יסודי וכולל.
בשנת 1979 הוחלט על כינוס מכונן של חסדאי וחבריו לחזון. לכנס , שנערך בחוה"מ פסח ב"בית הסופר" בירושלים , והוזמנו גם מאות אנשים אשר הגיבו למאמרו של חסדאי "עמוד והילחם". באותו הכנס הונחו היסודות של תנועת לאו"ר. המסר המרכזי בכנס זה היה כי הבעיה של החברה הישראלית אינה מושפעת מסוגיות של שטחים ושלום אלא נובעת מתהליך פנימי של משבר חברתי עמוק בכל תחומי החיים. לפיכך , הייתה המסקנה , יש להקים תנועה אשר תגדיר את הבעיות של מדינת ישראל בצורה מדויקת ומתוך ראייה לטווח רחוק, תציע פתרונות לבעיות ותפעל להפצתן. לאחר שישבו על המדוכה כמעט שנתיים , בדיונים על מהות ותוכן , יצאה לאור חוברת הרעיונות של לאו"ר , "החוברת הכחולה" – יסודות רעיוניים לבנייתם מחדש של החברה והמדינה בישראל.
לאחריה הופץ לציבור המסמך הרשמי המתאר את התפיסה הכוללת של לאו"ר – "חיים של אחריות ובחירה".