דצמבר 1980. סופה של שנה סוערת בכל תחומי חיינו במדינת ישראל.
הליכוד בשלטון למעלה משלוש שנים וחריקות מתחילות במערכות המימשל. שרים בכירים מתפטרים מהממשלה (משה דיין , עזר וייצמן , שמואל תמיר ויגאל הורוביץ). מוגש כתב אישום נגד שר הדתות , אהרן אבוחצירא , בגין קבלת שוחד. מפלגות החברות בקואליציה מתפלגות לסיעות קטנות (יצחק יצחקי פורש מן הליכוד , 3 חברי כנסת פורשים מן התנועה הדמוקרטית ועוד).
בתחום הכלכלי ממשיכה האינפלציה לעלות ומגיעה ל-132%. המטבע הישראלי מוחלף מ"לירה" ל"שקל" תוך ירידה משמעותית בערכו והציבור מתחיל לערוך עיסקאות במט"ח.
בירושלים מתפתחת מחאה ציבורית ומוקמת "תנועת האוהלים"  על רקע הפניית תקציבים הולכים וגדלים להתיישבות ביש"ע במקום לשכונות המצוקה (למרות פרוייקט שיקום השכונות).
בתחום הביטחוני הפנימי ממשיכים הפיגועים נגד תושבים יהודיים ומחתרת יהודית החלה לפעול  כנגד ראשי ערים פלשתינאים. המתיחות בין ישראל לסוריה עקב המצב בלבנון הולכת וגוברת.  
בעולם יש תגובות חריפות נגד ישראל במחאה על קבלת "חוק ירושלים" הקובע כי ירושלים השלמה והמאוחדת היא בירת ישראל ומקום מושבם של מוסדות השלטון. מספר מדינות להן הייתה שגרירות בירושלים – מעבירות אותה לערים אחרות באזור המרכז.

על רקע אירועים אלו , מצב הרוח הלאומי מדרדר ואנשים רבים , בעיקר הדור הצעיר , מתחילים לאבד תקווה כי יש סיכוי לשינוי המצב. 
חסדאי פונה לציבור ב-2 מאמרים : "אל הקברנים" – המופנה למנהיגי המדינה הקוברים כל סיכוי לשינוי והורסים את התקווה ו"אל הבנים" – המופנה לדור הצעיר.