יחזקאל-שלמה (חזקי) שנאן 1953-2026
ביום שלישי 9/6/2026, ידיעה קטנה בחדשות באתרי האינטרנט: "פועל כבן 60 נפצע באורח קשה לאחר שנפל מגובה של כ-3 מטר במהלך עבודתו במוסך בפתח תקווה...".
ארבעה ימים אחר-כך, ביום שבת כ"ח בסיוון תשפ"ו - 13/6/2026, נקבע מותו של חזקי. בן 73 היה במותו.
חברנו חזקי, יחזקאל-שלמה שנאן, חבר תנועת לאו"ר כ-40 שנה והמזכיר ב-20 השנים האחרונות, אימץ בחום את הערכים להם היה שותף, פעל להפצתם ונלחם להגשמתם בכל מקום ופורום בו היה חבר.
דברים לזכרו כתב יעקב חסדאי:
= = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = =
לאחרונה איבדנו בטרם עת את אחד מחברינו הוותיקים, הנאמנים והמסורים ביותר – חזקי שנאן ז"ל.
פועלו של חזקי בלאו"ר החל לפני למעלה משלושים שנה. במהלך שנים אלה למדנו להכיר את חריצותו ומסירותו של חזקי ואת התחומים הרבים בהם בחר לפעול. מדי פעם היה מדווח על מפגשים בקבוצות שונות שעסקו בהתמודדות על חולאי החברה והמדינה. לעיתים קרובות היה חזקי שולח אלי בדוא"ל את התרשמויותיו ומסקנותיו בנושאים רבים ושונים. ובעקבות מכתביו שוחחנו.
בפברואר 2001 כתב אלי בצער ובכעס על הפקרתו של מדחת יוסוף ב"קבר יוסף" .
בחודש מאי 2020 הגיב למאמרו של עיתונאי ערבי שקרא למינוי שר ערבי בממשלה ומנה תנאים לאפשרות כזו. בתשובתו כתב: אני... יהודי ציוני בעל השקפה ציונית, עמוקה ומוצקה..." מאמונה זו נגזרו רבות מדעותיו והשקפותיו.
נושאים של אמונה וקדושה העסיקו במידה רבה את חזקי. לעיתים שלח אלינו מאמרים שפורסמו בנושאים אלה, שנראו לו חשובים ויש שגם הגיב עליהם. גם תולדות הציונות עניינו את חזקי ובכתבים רבים הסיק מהן מסקנות לימינו.
כשפרצה מגיפת הקורונה ניסה להבין מניין הגיעה מגיפה זו והגיע למסקנה שזה פרי מחקר סיני.
כשהחל המאבק בנושא המהפכה המשפטית פנה אלי, ציטט מאמר בנושא האמון בבתי משפט והציע שנקיים שיחה על ונשא זה.
בדצמבר 2024 פירסם חזקי מכתב ל"קבוצת חברים מהצבא" שנכתב לאחר שפורסם שאוכלוסיית ישראל עברה את עשרת המיליון. במסקנותיו קרא "להקטין את כוחם של השוליים הקיצוניים".
בינואר 2026 סיכם חזקי את ההתפתחויות בתקופה האחרונה וכתב "השיקול בקלפי של הבוחרים... לא יושפע בעיקר רק על האחריות הברורה של הממשלה והעומד בראשה באסון ה-7 באוקטובר, אלא גם מהמצב הנתון של המדינה ביום ההצבעה ואיזה תהליך עברה המדינה בהנהגת הממשלה.
מכתבים אלה ורבים נוספים משקפים את היקף התעניינותו של חזקי בבעיות החברה והמדינה ואת מידת האכפתיות שלו בדרכי הפתרון.
לא ייפלא הדבר, שחזקי מילא תפקיד מרכז בלאו"ר.
במשך שנים רבות ועד יומו האחרון היה מזכיר התנועה ובכנסינו במשך שנים השתמש ביכולתו המקצועית כדי להקליטם ולצלמם.
חזקי היה מטובי חברינו וחסרונו מעיק על כולנו.
יעקב חסדאי
= = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = =
לזכרו אנו מצרפים גם קטעים מדברי ההספד שנשא בהלוויה בנו אמיר.
בדברים אלו, ובהספדים נוספים שנישאו במהלך הלוויה, למדנו על צדדים נוספים בחייו של חזקי שלא הכרנו.
= = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = =
"וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב אֶחָד, וְרוּחַ חֲדָשָה אֶתֵן בְקִּרְבְכֶם" — יחזקאל י״א, י״ט
אבא היקר לי מכל ,
... תמיד אמרת לי: "החיים הם מאבק תמידי" — וגם עכשיו , כמה שזה נכון .
קשה לעכל איך הלכת מאיתנו בנסיבות כל כך טראגיות, מוקדם מדי .
אבא, נולדת ב־ 1953 , חמש שנים לאחר קום המדינה, בן להורים ניצולי שואה, גדלת והתחנכת על ערכי הציונות הדתית . אני זוכר שסיפרת לי שאתה וסבא שאול ז״ל האזנתם לרדיו בזמן ההכרזה על שחרור ירושלים ,וסבא שאול הזיל דמעה. כמה, היה חשוב לך להנחיל בנו את אהבת הארץ .
בהיותך נער, תלמיד ישיבה בכפר הרא"ה, עברת תאונת דרכים קשה... הרופאים לא נתנו לך הרבה סיכוי, וההערכה הייתה שלא תוכל ללכת עוד. אבל באורח פלא הצלחת לשקם את עצמך כנגד כל הסיכויים... התגלגלת לטנקים, אל חיל השריון שכל כך אהבת... כמה אהבת את הצנטוריון, טנק ה"שוט".
כשהייתי מתלונן באוזניך על הטיפולים השבועיים, על הגירוזים והחיזוקים במג״ח, היית אומר לי להתנחם שזה לפחות רק פעם בשבוע; ב"שוט", כך היית אומר, היית צריך לגרז בכל טיפול בשהייה .
במלחמת יום הכיפורים כבר היית לפני שחרור, בתפקיד משרדי, אבל למרות שלא היית חייב, התעקשת לצאת ולהצטרף לכוחות בחזית, ונלחמת כטנקיסט יחד עם חבריך בקרבות הקשים בסיני. במלחמה הזאת ראית את הנורא מכל — המוות היה מכל עבר .
הרצון שלך לחיות, התקווה והאהבה האדירה שלך לחיים, היו תמיד חזקים כל כך . היית מוכן לחיות בכל מצב .לסבל אין משמעות, רק לחיים .
אבא, היית איש של נתינה. כילד אני זוכר שתמיד התנדבת בכל הזדמנות — אם בעמותת תל״י, שבה כיהנת כיו״ר, בוועד ההורים בבית הספר, בתנועת לאו״ר שכל כך אהבת, ובמשמר האזרחי.
במלחמת המפרץ...כשהיינו בחדר האטום, אתה יצאת לשטח לסייע במסגרת המשמר האזרחי, כשהסקאדים נופלים ברמת גן, לא רחוק מאיתנו.
נוסף על תחום התקשורת שבו היית מקצוען מהמעלה הראשונה, מה שהגדיר אותך באמת היה הצורך העמוק שלך לתת. לכן החלטת לפתח קריירה מקבילה בתחום האימון והטיפול, ובה נתת כלים וסייעת לאנשים להתמודד עם משברים. מעבר לכך, חילקת אוכל בקו חלוקה שבועי, התנדבת לבקר קשישים,
והנתינה הייתה חלק בלתי נפרד ממך ומשגרת חייך. בשבוע האחרון הבנתי עד כמה היית משמעותי עבור כל כך הרבה אנשים, וכמה עמוק נגעת בחייהם. אני כל כך גאה בך ...
יותר מכל, השארת בי דרך — דרך של אהבת הארץ, של אחריות, של אומץ,
של נתינה, ושל בחירה בחיים גם מול כאב וקושי.
= = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = = =
אנו בתנועת לאו"ר נמשיך להיאבק על דרכנו המשותפת ונקווה לראות בהגשמתה למען מדינת ישראל וגם למען זכרו של חברנו חזקי ושל חברים אחרים שהלכו לעולמם במהלך השנים.
