אחד העקרונות המרכזיים בתורת לאו"ר הוא חיזוק כוחם של הפרט והקהילה וההכרה בצורך של השלטון המרכזי לקבל הכרעות בנושאים החוצים מפלגות ותנועות. על יסוד עקרונות אלו נבנה מודל הקהילה והמבנה הרצוי של המימשל במדינה. אחד הכלים המשמשים במערכת היחסים המורכבת בין גופי המימשל השונים (כולל הקהילה והשלטון המקומי) הוא "משאל עם".
מעבר להיותו כלי בתהליך הפוליטי , מוטבעת האמונה כי הליך "משאל עם" יביא למעורבות גדולה יותר וחיובית יותר של הציבור ואנשי הרוח בקביעת אורחות החיים במדינת ישראל.
מאז הוקמה לאו"ר בשנת 1979 , ניסה אחד החברים המובילים בתנועה – מייק לוריא ז"ל , לקדם את הנושא הם מן הבחינה האידיאולוגית והן מן הבחינה המעשית. מייק עשה את ההבחנה בין "משאל עם תחוקתי" ל"משאל עם כללי". המשאל התחוקתי הוא דרך לצאת מפלונטר פוליטי. הוא יהיה מובן רק בזמן משבר ואנרכיה , ומטרתו לקבוע "כללי משחק" חדשים למערכת הפוליטית. אחריו יתקיימו בחירות בהן תבחר מנהיגות האמורה לבצע את תוצאות המשאל.
בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 סערה הארץ עקב שערוריות פוליטיות בלתי פוסקות : חלוקת "כספים יחודיים" בהיקף ובדרכים לא מקובלות (הפגנות תחת הסיסמה "מושחתים נמאסתם") , וניסיונות להשיג את השלטון בדרכים פסולות ("התרגיל המסריח"). מספר חברים בלאו"ר , בראשותם של זאב אברהמי ושמוליק כרמון , הרגישו כי הקרקע בשלה להעלאת נושא "משאל עם" (המשאל הכללי – עפ"י הגדרתו של מייק לוריא) לתודעת הציבור הישראלי. הוקמה העמותה "אחריות ובחירה – אזרחים למען חוק משאל עם" ובשמה הוטבעו הערכים המרכזיים של לאו"ר. לעמותה הצטרפו אזרחים מכל קצווי הקשת הפוליטית.
לאחר לימוד הנושא ופגישות עם אנשי ציבור ואקדמיה החלה לפעול העמותה ב-2 מישורים :
* הוחתמו אלפי אזרחים על עצומה , תחת הכותרת "מי שואל אותך ?" , ומכתבים לחברי הכנסת בדרישה להביא לחקיקה.
* יחד עם משפטנים , גובש נוסח ראשוני של הצעת חוק והוא הועבר לחברי כנסת לקידום הנושא.
בין השאר הודגשה ההבחנה בין מישאל-עם ארצי , מישאל-עם מקומי ומישאל-עם מיוחד.
הצעת החוק דנה גם בשאלות מי רשאי להציע שאלה למישאל-עם , זכות ההצבעה , שיטות ההצבעה וקביעת תוצאות המישאל.
נוסח הצעת חוק "משאל עם" אשר נשלח לחברי הכנסת
תשובות חלקיות של חברי כנסת להצעת חוק "משאל עם"
******************************************************************************************************************
משאל-עם בא למעשה להוציא סמכויות מידי הנבחרים , חברי הכנסת. לכן נתקלו חברי העמותה בהתנגדות עקרונית מצד חברי כנסת רבים – ללא קשר לשיוכם הפוליטי , והם לא הצליחו לקדם הנושא. לאחר כ-8 שנים הפסיקה העמותה את פעולתה.
בשנת 2006 סיפר ראש עיריית נס-ציונה , יוסף שבו , כי הבין שהחלטות שמקבלת מועצת העיר לא תמיד משקפות ומשרתות את רצון הציבור האמיתי. אי לכך חולקו שאלונים ל-10,000 בתי אב בישוב והם כללו שאלות העוסקות כמעט בכל התחומים הקשורים לחיים ביישוב החל מחינוך , רווחה , פיתוח וחזות העיר ועד לנושאים של בטחון. השאלון ביקש לבדוק את דעת התושבים בישוב ואת סדרי העדיפויות הרצויים לדעתם. ראש העיריה קרא לתהליך "דמוקרטיה אזרחית" אולם למעשה זהו "משאל-עם מקומי" המניע תהליך של חשיבה ודיון על הנושאים החשובים לכל אזרח ואזרח.
עד לימינו אלו (שנת 2015) ממשיכות מעת לעת לעלות על סדר היום הציבורי בישראל תביעות לעריכת משאל-עם בשאלות שנויות במחלוקת דוגמת שינוי שיטת הממשל, יחסי דת ומדינה והכרעה בקשר לפשרה טריטוריאלית. תביעות אילו , העוסקות בעיקר בנושאים לאומיים , משקפות שאיפה לצאת ממלכוד של חוסר יכולת הכרעה, ומאידך אמונה בנחיצות לגיטימציה מיוחדת להכרעה בשאלות הרות גורל. נבחרי העם , אנשי אקדמיה ותקשורת , עדיין חלוקים בדעתם על השימוש במשאל-עם ככלי להכרעות פוליטיות זאת בעיקר על רקע הרכב האוכלוסייה והנושאים השנויים במחלוקת במדינת ישראל.
כל הזכויות שמורות. © Upsite Group