ערב ראש השנה תשמ"ח , ספטמבר 1987. מדינת ישראל במשבר.
המשבר הכלכלי החריף של השנים האחרונות ממשיך לתת את אותותיו. ארגונים כלכליים גדולים - למשל : סולתם , אגד ועוד - נקלעים למשבר ובמקביל ההסתדרות מאיימת בהשבתת כל המיגזר הציבורי אשר , לטענתה , שילם את המחיר הכבד ביותר בשנות ההאינפלציה הדוהרת. 
המערכות הבטחוניות , כלכליות ופוליטיות עוסקות מזה מספר חודשים בעתידו של פרוייקט ה"לביא". לבסוף מחליטה הממשלה על עצירת הפרוייקט , מהלך שמביא לפיטוריהם של אלפים בתעשיות הבטחוניות. 
המרגל הישראלי ג'ונתן פולארד נדון בארה"ב למאסר עולם והתקשורת מבקרת בחריפות את ההתנהלות של ראשי המימשל ומערכת הבטחון במדינה. עיקר החיצים מופנים כלפי שמיר , פרס , רבין וארנס.
בזירה הבינלאומית מנסה שר החוץ , שמעון פרס , לקדם ועידה בינלאומית , זאת לאור ההסכמות אליהן הגיע עם חוסיין מלך ירדן , מספר חודשים קודם לכן ב"הסכם לונדון". צעדים אלו של פרס מביאים למשבר חריף בין 2 המפלגות העיקריות המרכיבות את הממשלה. משבר זה מוביל להתחזקות מפלגת ש"ס והיא מנסה להעביר חוקים העוסקים בגיור ובסמכויות בתי הדין הרבניים.
על רקע כל אלו , ועוד , אומר הפרופסור יצחק זמיר : "ישראל , כמדינת חוק , נתונה בסכנה. הסכנה צפויה מ-3 כיוונים : מצד השלטון , מהתגברות העבריינות הפוליטית ומהתפשטות העבריינות הפלילית". ומוסיף אחריו פרופסור אוריאל רייכמן כי קיימת סכנה מוחשית של הדרדרות השלטון ואובדן הלגיטימציה שלו בעיני הציבור.
אבדן האמון בהנהגת המדינה ובמערכת הפוליטית מוביל את יעקב חסדאי לפנות במאמר נוקב אל העם.