אל נציגי העם היהודי המתכנסים בירושלים
הקונגרס הציוני ה-ל"א , 12-1987
בחודש דצמבר 1987 התכנס בירושלים הקונגרס הציוני ה-31.
מאז כינוס הקונגרס הציוני ה-30 , בשנת 1982 , עברו משברים רבים וקשים על החברה והמדינה. מלחמת שלום הגליל (לבנון הראשונה) הסתיימה אולם צה"ל כבר בוסס בבוץ הלבנוני. מנחם בגין פרש מראשות הממשלה והסתגר בביתו. המשבר הכלכלי והאינפלציה הגדולה נבלמו אולם השפעותיה עדיין ניכרו בכל מרכיבי החברה. משבר המנהיגות בין יצחק שמיר לשמעון פרס היה בשיאו לאחר הקפאת "הסכם לונדון" שהושג בין שמעון פרס לחוסיין מלך ירדן.
בברית המועצות מכריז הנשיא גורבצ'וב על מדיניות הפרסטרוייקה (בניה מחדש). מדיניות זו הייתה אמנם פנימית וכלכלית בעיקרה , אולם הלחץ וההגבלות על האוכלוסייה הופחתו והחלו לעלות לארץ יהודים מברה"מ , בכללם מספר מסורבי עליה.
על רקע סביבה גועשת זו התכנסו בירושלים צירי הקונגרס.
תנועת לאו"ר , לה כבר הייתה אידיאולגיה מגובשת , הכוללת גם את היחסים בין מדינת ישראל לתפוצות היהודיות בגולה , החליטה להגיש לצירי הקונגרס את תכניתה.
הדרך בה בחרנו לעשות זאת הייתה במחאה מול בנייני האומה בירושלים – שם התכנס הקונגרס. חברים רבים מהתנועה עמדו בדרך המובילה לכניסה כשהם עוטים מסכות בדמותו של הרצל.
לצירים שעברו במקום הוגש מסמך פניה אישי וכן תקציר של התכנית אותה אנו מציעים לפתרון המשבר במדינה ולקשרינו עם יהדות התפוצות , אותם מייצגים צירי הקונגרס.
