×“ם וחשבון בערב יום הכיפורים

 

יום הכיפורים, מאז שנת 1973, הוא יום של חשבון נפש לאומי. הכאב, הצער וזכרונות המלחמה מתעוררים.  ×”שנים החולפות מקנות זווית ראייה חדשה על המלחמה והתמודדות חדשה עם השאלות שעוררה.

בשנים שלאחר המלחמה הרביתי לכתוב על רוח המחאה של אותה תקופה, על הביקורת וחיפושי הדרך.  

שנים לאחר מכן, שבתי וחזרתי אל המלחמה ואל משמעותה.

                                                     *  *  *  *  * 

 ×©××œ×•×ª רבות נשאלו, כאשר נדמו התותחים במלחמת יום הכיפורים, אך שאלה אחת היתה החשובה והקשה שבכולן:

האם היה זה מקרה מצער או אסון בלתי נמנע?

המנהיגים והמימסד הפוליטי טענו אז, שאומנם היו תקלות קשות, אך הן מקריות, שמדינת ישראל הלכה והולכת בדרך נכונה ושאפשר להמשיך ולהביט קדימה בתקווה ובאופטימיות. כנגדם טענו חוגים ביקורתיים ואנשי תנועות המחאה, כי מלחמת יום הכיפורים היתה אסון, כי היא תוצאה בלתי נמנעת של התפתחויות חברתיות ופוליטיות במדינת ישראל, וכי היא מבשרת תהליך של ניוון ושל שקיעה.

 ×ž×™ משני המחנות צדק?

                                                            * * *

בשנים הראשונות שאחרי המלחמה ×”×™×” קשה לקבוע מי צודק. שני הצדדים ביססו את טענותיהם על השערות. את התשובה הסופית והמכרעת יכול ×”×™×” לתת רק העתיד – השנים שתבואנה היו אמורות להשיב על השאלה הקשה, לאן מועדות פניה של מדינת ישראל: אל השחר העולה או אל התהום?

היום, שתים עשרה שנים לאחר פרוץ מלחמת יום הכיפורים, אפשר לשוב ולדון באותה שאלה, לא על יסוד הערכות והשקפות, אלה על יסוד הנסיון והעובדות. מאז מלחמת יום הכיפורים נחלה ישראל כשלונות נוספים. צריך להתבונן אל כשלונות אלה ולשאול: האם גם הם מקריים, או שמא יש מכנה משותף לכל הכשלונות הללו – מכנה משותף שהוא הבעיה האמיתית שלנו.

כדי לערוך השוואה צודקת, מוטב לבחור מאורע שיהיה רחוק ככל האפשר ממלחמת יום הכיפורים, שיהיה בתחום שונה, ומעשה ידיהם של אנשים אחרים.

מאורע ×›×–×” הוא משבר מניות הבנקים. המשבר התחולל עשר שנים לאחר מלחמת יום הכיפורים. הוא אירע בימי שלטון הליכוד, בעוד שלמלחמת יום הכיפורים ×”×™×” אחראי המערך, ומעל לכל – התמוטטות המניות היתה משבר כלכלי ולא ביטחוני, ולכן מחירו שולם בכסף ולא בדם.

והנה למרות כל השוני בנושא, בזמן ובאחריות, יש כמה קווי דמיון מעניינים בין שני המשברים הללו – קווי דמיון שראויים לתשומת לב.

                                                              * * *

הדמיון הראשון הוא בהפתעה. בשני המקרים מדובר בכישלון חמור של מערכת שלטון המופקדת על נושא מרכזי וחיוני לחברה. בשני המקרים קיבלו מערכות השלטון הנוגעות בדבר התראות ואזהרות מפני הסכנה הצפויה, ובשני המקרים – למרות חשיבות הנושא ולמרות האזהרות – נתפשה מערכת השלטון בלתי מוכנה למשבר. בשנים שקדמו למלחמת יום הכיפורים ×”×™×” ברור למערכת הביטחון ×›×™ התקפת פתע ערבית עלולה לסכן מאוד את מדינת ישראל. לכן הושקעו בחיל המודיעין ובחיל האוויר משאבים רבים, שנועדו למנוע או לבלום התקפה כזו. יתר על כן, בתקופה שקדמה למלחמה קיבלו מוסדות הביון והמודיעין התראות לא מעטות על ההתקפה הממשמשת ובאה. אף על פי כן, כשפרצה המלחמה, נתפש צה”ל בלתי מוכן לחלוטין. ההפתעה היתה מושלמת.

עם כל השוני שבנושא, משבר מניות הבנקים לא היה שונה מבחינות אלו. מדובר במערכת הבנקאות, שיציבותה ואמינותה חיוניים לתשתית הכלכלית של מדינת ישראל. ההנהגה הכלכלית קיבלה התראות רבות למדי בדבר הסכנה הטמונה בוויסות מניות הבנקים, אף על פי כן התעלמה מהן, ומשבר מניות הבנקים נפל עליה בהפתעה גמורה.

המסקנה מהשוואה זו היא, שיש חולי בסיסי במערכות השלטון החיוניות של ישראל. שבלי קשר לשאלה מי נמצא בשלטון, הן מגלות אטימות, מאובנות וחוסר יכולת לצפות סכנות ולהיערך לקראתן.

אולם בזאת לא תמה ההשוואה. יש קו דמיון נוסף בין מלחמת יום הכיפורים לבין משבר מניות הבנקים והוא עולה, כאשר משווים את התנהגותה של המנהיגות הלאומית בשתי התקופות.

בשני המקרים, לאחר שנתברר גודל האסון או הכישלון, לא היו המנהיגים מוכנים לשאת באחריות. זו, כמובן, הסיבה שהיתה לנו ועדת חקירה למלחמת יום הכיפורים וגם ועדת חקירה למשבר מניות הבנקים. בכל מקרה שמנהיגים בורחים מאחריות, צריך לחפש אותם בעזרת ועדות חקירה.

המסקנה ברורה: מסתבר, ×›×™ במערכת הפוליטית בישראל על כל אגפיה – המערך והליכוד – נהרסו לחלוטין מושגים של מנהיגות ושל אחריות. זו אינה בעיה של מנהיג ×–×” או אחר או של מפלגה מסויימת – זו בעיה ערכית של המנהיגות הלאומית כולה.

                                                                   * * *

יש לקח נוסף העולה מהשוואות שני הכשלונות, ב- 1973 וב- 1982, ולקח ×–×” קשור לדרך שבה המערכת הפוליטית מטפלת בכשלונות. בשני המקרים עשתה המערכת הפוליטית ניסיון נואש “לכבות את השריפה”, כלומר לתקן את הנזק המיידי, מבלי לנסות לברר את סיבות הכישלון ולטפל בהן. במלחמת יום הכיפורים עשתה המנהיגות הביטחונית מאמץ עליון לשפר את המצב הצבאי ולהגיע להסדר מדיני, ומשהצליחה חלקית בעניין ×–×”, הסתפקה בכך. כל ההודעות לאחר המלחמה על “הפקת הלקחים והוצאת המסקנות” לא היו אלא זריית חול בעיני הציבור. תיקונים קלים ושטחיים בכמה נושאים של ארגון ושל אימונים היו תחליף לחשבון נפש יסודי ומעמיק על ההתפתחויות בצה”ל שהובילו למלחמת יום הכיפורים.

הוא הדין במשבר מניות הבנקים. המשבר חשף את העובדה, ×›×™ במערכת הבנקאות הישראלית יש פגמים עמוקים. במקום לטפל בפגמים אלה הסתפקה ×”×”× ×”×’×” הפוליטית בכיבוי השריפה על ידי תוכנית “הסדר מניות”, בזה נגמר הטיפול בבעיה. את הטיפול היסודי הם מקווים שתעשה הוועדה. שוב מתגלה אותה גישה – שוועדות תמלאנה את החוסר במנהיגות.

צריך להודות, שלעיתים כיבוי השריפות מצליח, והמערכת הפוליטית מקבלת ארכת חיים נוספת. אך את מחיר הכיבוי משלם תמיד העם – אלה שנפלו בקרב או הפכו לבעלי מום, ואלה שאיבדו את חסכונותיהם במשבר מניות הבנקים. העם משלם, המנהיגים ממשיכים הלאה...

                                                               * * *

ההשוואה האחרונה אינה עוסקת במנהיגות אלא בעם. מסתבר, ×›×™ בשני המקרים – במלחמת יום הכיפורים ובמשבר מניות הבנקים – ×”×™×” העם מוכן לקנות אשליות שמכרה לו המנהיגות הפוליטית ולצעוד עימן בראש מורם אל האסון.

מה היתה סיסמת הבחירות של המערך בבחירות, שהיו אמורות להתקיים באוקטובר 1973 ונדחו בגלל פרוץ המלחמה: “מעולם לא ×”×™×” מצבנו טוב יותר”. עם הסיסמא הכוזבת הזו יצאו הלוחמים אל שדות הקטל של מלחמת יום הכיפורים, ועם סיסמאות דומות יצא הליכוד אל העם בבחירות 1981 – אלה שקדמו למלחמת לבנון ולמשבר מניות הבנקים: “אנחנו בדרך הנכונה”..כלכלה נכונה, מדיניות נכונה. אלה היו ההבטחות, והעם האמין בשתי הפעמים...

המסקנה, העולה מהשוואה זו, של מלחמת יום הכיפורים עם משבר מניות הבנקים, היא מסוכנת יותר מקודמותיה . מערכות שלטון עלולות לטעות, ומנהיגים הם לעתים חסרי אחריות. אבל, אומות בעלות יצר קיום מגלות רגישות לסכנה מתקרבת ומקשיבות לקולות אזהרה. אומה שהלכה פעמיים בעיניים עצומות לקראת אסון, מי ערב שאינה צועדת עתה לקראת אסון נוסף?

להשוואה זו בין מלחמת יום הכיפורים לבין משבר מניות הבנקים, אפשר בקלות להוסיף גם את מלחמת לבנון, ואז מקבלים את התשובה לשאלה הקשה שבה פתחנו: מלחמת הכיפורים לא היתה תקלה ולא מקרה.

 ×–ו היתה כתובת אזהרה שנכתבה בדם...

                                                                             ערב יום כיפור תשמ”ו

                                                                                               4.9.1985

 ×œ×ž××ž×¨ הבא