חפש

Image  ×ž× ×™×Ÿ באו הרעות הללו?

סיבות רבות חברו להתפשטות נגעים אלה. הראשונה - האשליות. פעם ידענו שאנו עם קטן הנאבק על קיומו. אחר כך התחלנו לשגות בחלומות: חלום ארץ ישראל השלמה וחלום השלום, והכל מייד. שני החלומות קרעו אותנו, הולידו שנאה ומחלוקת והסתירו מאיתנו את התהליכים השליליים הפנימיים שהלכו והעמיקו, ואלה היו רבים.

התרבות הפוליטית בישראל הושפעה ממסורת ה"ביצועיזם" הישראלי ההיסטורי. לכן טווח מבטה קצר, היא מחפשת השגים מיידיים, בועטת בכללים ובעקרונות וממציאה פתרונות בעת צרה עוד לפני שהגדירה את הבעיות.

לשלטון בישראל כוח כלכלי רב ויכולת לחלק כסף ומשרות, אך נטיה לזלזל בכללים ובנורמות של מינהל תקין. לכן הדגש במאבק הפוליטי עבר מהתמודדות רעיונית ומנהיגותית למאבק על משרות וכסף, מאבק אכזרי וחסר מעצורים. במאבק זה מצליחים ומתקדמים בדרך כלל אלה שכוחם בתככים וקנוניות יותר מאלה המצטיינים בידע או כשרון. כך הולכת ופוחתת רמת המנהיגות.

בהעדר כללים ונורמות ערכיות, גם המאבק בין כוחות אידיאולוגיים הוא חסר מעצורים. מי שזוכה בשלטון, משתמש בו להשגת מטרותיו ללא מגבלות. החלטות לאומיות גורליות מתקבלות ברוב זעום, אם צריך קונים קולות ולא מהססים לדרוס את המיעוט.

התפישה ה"ממלכתית" עיצבה את חיינו בראשית ימיה של המדינה: המדינה בנתה בתי ספר, שילמה משכורת למורים, קבעה את תכנית הלימודים, מימנה תאטרונים, אגודות ספורט ובתי כנסת. בתחילה הדבר היה מוצדק ואולי הכרחי, אך הזמנים השתנו. עתה נשארנו בלי האחריות לחינוך ילדינו ועם פקידים המחליטים מהי תרבותנו, אף כי מילוי תפקידים אלה הוא חובה וכבוד לאזרח, למשפחה ולקהילה.

אולם, לא זו בלבד שוויתרנו על הזכות לחנך את ילדינו ולבחור את תרבותנו, באותה עת גם השלמנו עם השחתת החברה שלנו. רבים בתוכנו, יחידים וקבוצות, למדו עד מהרה שבזירה הפוליטית אפשר להשיג כסף קל ושהתמיכה של המדינה יכולה להיות תחליף לפרנסה ועבודה, צריך רק לדעת ללחוץ, לשבות ולשלוח לכנסת תככנים שבקיאים בשיטות אלה. כך מושחתת החברה והיא חוזרת ומשחיתה את הפוליטיקה.

כתחליף לממלכתיות, גם אימצנו במהירות כללי תחרות של קפיטליזם אכזרי. בהעדר רסנים ומגבלות לתחרות, הלך והעמיק הפער הכלכלי בחברה ובעוד המיעוט המצליח ממריא, האחרים שוקעים.

בעיצוב תרבותנו יש משקל רב לברית בין פוליטיקה להון ולתקשורת. ברית זו איננה רק סכנה לדמוקרטיה, אלא גם איום על התבונה, שיקול הדעת ועל החשיבה העצמאית, כיוון שבלי מידע חופשי ובעזרת שטיפת מוח נאבד כל סיכוי לחשוב בעצמנו. ברית כזו גם מסכנת את רמת התרבות, שכן במרוץ אחר הכוח, הרייטינג והכסף, אין לפוליטיקאים ולבעלי הון מעצורים, והם מוכנים לרמוס כל רסן תרבותי כדי להשיג את מטרותיהם.

סימני הסכנה ניכרו כבר לפני זמן רב. היו שהתעלמו מהם והיו שסברו שאפשר לדחות את הטיפול בבעיות הפנימיות עד לאחר שנשיג את המטרות הלאומיות הגדולות- שלום או ארץ ישראל השלמה ונגיע אל המנוחה ואל הנחלה. אולם המציאות טפחה על פנינו. המסקנה קשה אך ברורה: החברה הישראלית מתפוררת מבפנים. תיקונים קוסמטיים לא יועילו. צריך שינוי עמוק ויסודי.

עלינו למצוא דרך בה שלטון יעיל, מרחיק ראות ונקי כפיים יתקיים בצוותא עם אזרחים גאים, מלוכדים ואחראים. אין זו בעיה פשוטה, שכן לעיתים מערכת ממשל חזקה מטפחת אזרחים כנועים ומנוכרים, ולהיפך, אזרחים גאים וביקורתיים עלולים לערער את כוחו של השלטון. לכן בחרנו בשיטה המחלקת את האחריות והסמכות בין האזרח לשלטון.

הממשל אחראי לתפקידים שרק הוא יכול למלאם: הגנת המדינה, ניהול מדיניות חוץ, השלטת חוק וסדר ובניית תשתית חברתית וכלכלית. האזרח אחראי לפרנסתו, לקיום משפחתו, לחינוך ילדיו ולטיפוח תרבותו וסביבתו.

אולם בהגדרת תפקידי האזרח יש קושי: כדי לשאת באחריות המוטלת עליו, הוא זקוק לעיתים לשיתוף פעולה רחב עם אחרים. שיתוף פעולה זה יושג באמצעות טיפוח הקהילה והחברה הקהילתית. אלה המסגרות בהן יוכל האזרח לממש את אחריותו ללא תלות מיותרת בשלטון.

מכאן ואילך נדון בשני אלה בנפרד, בממשל ובחברה הקהילתית.

המשך: כבוד, אחריות ובחירה

דף בית
פעילות
תנועת לאו"ר
סניפים
נרשמים ומצטרפים
סקרים
תרומות ודמי חבר
קישורים מומלצים
תקנון האתר

ד"ר יעקב חסדאי
מייסד תנועת לאו"ר

ישראל: משבר ומוצא
מדינת ישראל - זהות, ייעוד ומציאות
היכן אנחנו
איפה הם כולם
מנין באו הרעות הללו
כבוד, אחריות ובחירה
Number of Voters