על זהותה ויעודה של מדינת ישראל

תומכי "מדינת כלל אזרחיה" (פוסט-ציונות) חושבים כי דרכם תקטין את הניגוד בין ישראל למדינות ערב.
מראיון שנערך לאחרונה עם סגן הרמטכ"ל, עוזי דיין, על המגעים עם סוריה- מתברר שתפיסה זו חלחלה למדיניות החוץ של ישראל. לא מגיעים למו"מ עם ערכים ועקרונות אלא רק עם אינטרסים וצרכים.
ב"פוסט-ציונות" הכל נתון למו"מ. אין אמונה, אין מולדת, אין ציונות- רק אינטרסים וצרכים אשר ניתן לקנות בכסף. לכן ארה"ב משלמת לנו עבור ביצוע ההסכמים.

יעקב חסדאי , כנס סוכות 1999, עלון לאו"ר 17 , ניסן תש"ס , אפריל 2000.

 

המאבק על זהותה של מדינת ישראל הוא היום המאבק החשוב, הגורלי והמשמעותי ביותר לעתידנו. האם מדינת ישראל תישאר כפי שהוקמה, מדינת העם היהודי, או שתהיה למדינת כלל אזרחיה? האם הציונות תישאר האידיאולוגיה המכוננת של המדינה, או שהביקורת הפוסט-ציונית תערער אותה ותעלה במקומה אידיאולוגיה חדשה ושונה?
בעניין זה מעלה ההיסטוריה ספקות מסוימים. במאה ה-19 התחילו בעם היהודי באירופה תהליכים של התבוללות. יהודים ניסו לברוח מן השנאה והאנטישמיות על-ידי טשטוש זהותם היהודית וניסיון להשתלב בחברה הסובבת. אולם התברר כי האנטישמיות לא הרפתה גם מן היהודים המתבוללים. הטענה כי היהודים הם טפילים רודפי בצע וסחטנים, נעשתה נפוצה ומקובלת.
אולי, אפוא, כפי שהבריחה מן הדת והאמונה לא הצילה את היהודי מן האנטישמיות, כך הבריחה מן הציונות וערכיה לא תציל את מדינת ישראל מאויביה? ואולי השנאה והבוז כלפיה עוד יגדלו בגלל תאוות הבצע שלה? 

יעקב חסדאי , מדיניות פוסט-ציונית , 15.10.1999

בנסיבות מסוימות מערכת זקוקה לטלטלה פנימית עמוקה שבה אנשים חדשים ומשוחררים מנטל העבר יתוו דרכים חדשות. 

יעקב חסדאי , בשורות וספקות , עלון לאו"ר 32 , תשרי תשס"ח , ספטמבר 2007

אך מעל לכל סימני ההשחתה של השלטון, הכינוי "עידן החרפה" ראוי להינתן לתקופה בשל "שתיקת הכבשים". בניגוד לימים עברו, בהם כישלון צבאי כמו מלחמת יום הכיפורים או גילויי שחיתות קשים עוררו את תנועת המחאה ב- 1974 ואת הקריאה ההמונית "מושחתים נמאסתם" ב- 1991, הרי בשנתיים האחרונות שתיקת העם מדהימה ומעוררת בושה. איך לא קמה סערה אל מול הכישלון והשחיתות? יש לכך הסברים רבים אך לא הצדקה אמיתית. וזו גם הסכנה הגדולה מכולן.  הדרישה לאחריות ולמתן דין היא תנאי לצמיחת מנהיגות. 

 יעקב חסדאי , תכלה תקופה וקללותיה , עלון לאו"ר  34 , תשרי תשס"ט , ספטמבר 2008

המשבר המנהיגותי מביא לכך שמנהיגים נמנעים לומר את האמת כשמדובר בסכנות, והעיקר, גם נמנעים לעיתים מלעשות הכנות לקדם את הסכנות או לנקוט צעדים שמחירם יקר. זהו למשל אחד הגורמים לשיתוק של ישראל מול ההתעצמות והפרובוקציות של החיזבאללה בשנים 2000 – 2006.
להרגיע את העם בהבטחה של מכת מנע שתפתור את הבעיה, פירוש הדבר לזרוע אשליות. להשאיר את העם ללא תשובות למצב המסוכן ביותר – זהו חוסר אחריות.
הניסיון ההיסטורי מלמד כי דמוקרטיה חסונה היא זו היודעת להעמיד בראשה בשעת חירום מנהיגות ראויה לשמה. זה היה ההבדל המכריע בין בריטניה לצרפת במלחמת העולם השנייה. מי שמבטיח "מדינה שכיף לחיות בה", יכול להיות קפיטן של ספינת שעשועים, אך לא קברניט של אנייה בסערה או בקרב.
החברה הישראלית פונקה בדור האחרון באשליות שמכרו לה מנהיגיה, אולם עתה הגיעה שעת מבחן שלא ניתן להתכחש לה. כדי להגן על ישראל, יהיה צורך במאמץ לאומי ובקרבנות. במבחן זה למנהיגות תפקיד מכריע. 

יעקב חסדאי , לצפות לטוב, להתכונן לרע (על האיום האירני).
כנס בסדרה "משבר ומוצא" , רמת אפעל 06/12/2006 , עלון לאו"ר 31 , ניסן תשס"ז , מרץ 2007.

השיטה הקיימת, חלוקת משאבים לאומיים ע"י פוליטיקאים, משחיתה את המערכת הפוליטית ומקצינה את הקרע החברתי בעם.
כל זמן שלאנשים יהיה כוח פוליטי בגלל חלוקת כספים- יתקיים פוטנציאל השחיתות. 

יעקב חסדאי , דברים בכנס פסח 1999. עלון לאו"ר 16 , תשרי תש"ס , ספטמבר 1999.

המהפך (בשנת 1977) שהיה כתוצאה מן השחיתות , לא מנע את המשכה. השחיתות גברה , או שרק החשיפה גברה , אך ראשי ערים ופוליטיקאים שהועמדו לדין , ניצבו מחדש לבחירה וניבחרו... למרות שינוי השיטה הצליחו הפוליטיקאים לשרוד. אם לעם לא איכפת שיש גנבים-לא יעזור שינוי השיטה. אם האנשים אינם רואים בשחיתות קלון- השחיתות תימשך ואף תתגבר.

יעקב חסדאי , דיון בכנס 28/3/1994. עלון לאו"ר 7 , תשרי תשנ"ד.

מאז מלחמת יום הכיפורים קיבלה ישראל שורת אזהרות נוספות ביחס למצבה. אל  משבר מניות הבנקים הצטרפו מלחמת לבנון, האינתיפאדה ועוד שורת “צרות” קטנות יותר. כל צרה עוררה בציבור מבוכה ודאגה, אולם משנמצא הפתרון המיידי להיחלץ מן הבוץ, שב הציבור לשאננותו.
בחורף של שנת תשנ”א (1991) . הייתה בצורת והייתה זו הזדמנות טובה לברר בעיה יסודית זו של החברה הישראלית - האמונה ש"יהיה בסדר”.

עם בוא הקיץ, כאשר יקמלו עצי הפרי, יצהיבו הגנים וייבשו גני הירק, יהיה זה הזמן להרהר בשיעור החשוב ביותר שקיבלה ישראל מאז הקמתה – משבר המים. 
לפני כעשרים שנה הוגש לשר החקלאות דו”ח של צוות מומחים בנושא משק המים בישראל. תמצית הדו”ח הייתה “משק המים בישראל עלה על מסלול ההתרסקות”. 
ומה קרה אחרי הדו”ח ? קרו ניסים, כל פעם שהיה נדמה שמשק המים מתרסק באו גשמי ברכה ודחו את הסכנה. האופטימיסטים פרשו את העניין כמו בעניינים אחרים – עובדה, הנס עובד ואפשר לסמוך עליו.
והנס עבד במשך עשרים שנה, עד שהגיעה השעה של חוק הטבע – מי שמבזבז את חסכונותיו, בכסף, ברכוש או במים, יכול להרוויח זמן אך אינו יכול להימלט מן התוצאה – פשיטת רגל.
בין חוקי הטבע יש חוק נוסף, כללי יותר – ככל שמתרבים הניסים וככל שבני אדם מעדיפים לסמוך עליהם, במקום להישמר מסכנות ולדאוג לעתיד – כך גדול האסון שמגיעה שעתו של חוק הטבע. 

יעקב חסדאי , הנס וחוקי הטבע , 08/2008